שׁתן (שורש)
(הופנה מהדף שׁתנ (שורש))
השורש שׁ־ת־ן הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש | |
|---|---|
| משמעות עיקרית | |
| גזרה | |
| הופיע לראשונה בלשון | במקרא |
נטיות הפעלים
עריכה| שׁ־ת־ן | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
| קַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| נִפְעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הִפְעִיל | הִשְׁתִּין | מַשְׁתִּין | יַשְׁתִּין | הַשְׁתֵּן | לְהַשְׁתִּין |
| הֻפְעַל | הֻשְׁתַּן | מֻשְׁתָּן | יֻשְׁתַּן | -אין- | -אין- |
| פִּעֵל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| פֻּעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הִתְפַּעֵל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
גיזרון
עריכה- השורש נגזר מהפועל הִשְׁתִּין, שנתפס מאוחר יותר כגזור משורש זה בבניין הפעיל. על כן מבחינה היסטורית יש לראות בו שורש תנייני. הפועל הוא במקורו נטייה חריגה (בניין התפעל) של השורש שׁ־י־ן, וראו גם בערך שַׁיִן.