רתיקה

רְתִיקָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רתיקה
הגייה^*	retika
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ר־ת־ק
דרך תצורה	משקל קְטִילָה
נטיות	ר׳ רְתִיקָה; רְתִיקַת־, רְתִיקוֹת־

עברית חדשה (ימאות) קשירת כלי שיט למצוף, לכלונס, לזָקֵף ברציף או לנקודה בחוף.
- " עגינה או רתיקה לרציף בבופור 7-8 מסוכנת. רוב חבלי היאכטות לא בנויים לעומסים הנוצרים." ("כחול" - מגזין השיט והספורט הימי)

מן רתק, קָשָָׁר.
האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970; מונחי כלי שיט קטנים ומעגנות (תשע"ג), 2003.

המילה "רתיקות" מופיעה במקרא בכתיב: "וַיְצַף שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת מִפְּנִימָה זָהָב סָגוּר וַיְעַבֵּר ברתיקות [בְּרַתּוּקוֹת] זָהָב לִפְנֵי הַדְּבִיר וַיְצַפֵּהוּ זָהָב." (מלכים א ו כא). במסורת הקרי: רַתּוּקָה.
בשעת פטירתו בן אדם יהיו כרתיקות (אבות דרבי נתן פרק ז)

ערך בוויקיפדיה: Mooring

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: Mooring