רְפִידָה

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא רפידה
הגייה* refida
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ר־פ־ד
דרך תצורה משקל קְטִילָה
נטיות ר׳ רְפִידוֹת
  1. לשון המקרא מצע רך מותאם למשכב או למושב.
    • ”עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם“ (שיר השירים ג, פסוק י)
    • ”בלילה היו לנים שלושה על רפידה אחת, או היו מתהלכים בחוצות, מתהלכים ולא יושבים, כי קרים היו הלילות, ולשבת על מקום אחד אסור גם מטעם הרשות.“ (שלושה פרקים, מאת יוסף חיים ברנר, בפרויקט בן יהודה)
  2. בהשאלה: ספוג רך וכדומה, דבר העשוי להגן ולרכך.
    • ”בעוד היא קמה מן הספסל ומקימה גם אותו ומוליכתו מרחק־מה בצעדים קטנים של כעין מחול פולחני, אל מעבה החורש – מקום שם יפלו שניהם באפלולית, על רפידה של מחטי אורן.“ (הנבלים, מאת אהרן אמיר, בפרויקט בן יהודה)
    • החליפה שבארון מאופנה מיושנת, יש בה רפידות כתפיים.

גיזרון

עריכה
  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא מן רפד.

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה
  • אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גם

עריכה