ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
רמייה
|
הגייה* |
remiya
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
נקבה
|
שורש |
ר־מ־י/ה
|
דרך תצורה |
משקל קְטִילָה
|
נטיות |
רְמִיַּת־; ר׳ רְמִיּוֹת
|
- לשון המקרא מעשה שנועד לגרום לזולת להאמין בדבר שקר למטרות רווח אישי.
- ”אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יהוה רְמִיָּה; וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם.“ (ירמיהו מח, פסוק י)
- ”אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס, וְישְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ־שָׁקֶר; וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם.“ (מיכה ו, פסוק יב)
- ”לֹא־יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה; דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא־יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי.“ (תהלים קא, פסוק ז)
- ”יַד־חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל; וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס.“ (משלי יב, פסוק כד)
- נראה כשם פעולה מבניין קל, אך הפועל מופיע אך בבניין פיעל, רימה
- афера (תעתיק: aféra)