קרינא דאגרתא איהו להוי פרונקא
קַרְיָנָא דְּאִגַּרְתָּא אִיהוּ לֶהֱוֵי פַּרְוַנְקָא
עריכה- אדם הקורא לעשות מעשה מסוים, עליו לעשותו בעצמו.
- ”אמר לו (פינחס למשה): אחי אבי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני: הבועל את הנכרית קנאין פוגעין בו? אמר לו (משה): קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא!“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף פב, עמוד א)
- ”אמר: תא אגמרך היכי תעביד... אמרו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא.“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף פג, עמוד ב)
הערת שימוש
עריכה- הניב שונה מעט מניבים דומים, "נאה דורש נאה מקיים", "אמור מעט ועשה הרבה", משום שהוא עוסק בדרך כלל, בפעולות חד־פעמיות. בשימוש היומיומי קורא הביטוי לאידיאולוגים להיות גם אנשי מעשה.
מקור
עריכה- ארמית, בתרגום מילולי: קריין האיגרת [=הכרוז הקורא את הצו המלכותי], הוא יהיה השליח [לבצעו][1]. מקור הביטוי בתלמוד הבבלי, שם הוא מופיע שלוש פעמים: במקומות הנ"ל וגם בסנהדרין צו, א.
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ↑ לגבי מקור המילה "פרוונקא" ומשמעותה, ראה: ח"י קוהוט, הערוך השלם ח"ו עמ' 415; ש' קרויס ועוד, תוספות הערוך השלם אות מ' עמ' 338; ע' שרמר, פרוונקא: ההקשר המנדעי של פולמוס אחד נגד מינים בתלמוד הבבלי", תרביץ פה,ב (תשע"ח), עמ' 218 ואילך, ובהערות 45–46.