קרינא דאגרתא איהו להוי פרונקא

קַרְיָנָא דְּאִגַּרְתָּא אִיהוּ לֶהֱוֵי פַּרְוַנְקָא

עריכה
  1. אדם הקורא לעשות מעשה מסוים, עליו לעשותו בעצמו.

הערת שימוש

עריכה

מקור

עריכה
  • ארמית, בתרגום מילולי: קריין האיגרת [=הכרוז הקורא את הצו המלכותי], הוא יהיה השליח [לבצעו][1]. מקור הביטוי בתלמוד הבבלי, שם הוא מופיע שלוש פעמים: במקומות הנ"ל וגם בסנהדרין צו, א.

ראו גם

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. לגבי מקור המילה "פרוונקא" ומשמעותה, ראה: ח"י קוהוט, הערוך השלם ח"ו עמ' 415; ש' קרויס ועוד, תוספות הערוך השלם אות מ' עמ' 338; ע' שרמר, פרוונקא: ההקשר המנדעי של פולמוס אחד נגד מינים בתלמוד הבבלי", תרביץ פה,ב (תשע"ח), עמ' 218 ואילך, ובהערות 45–46.