קלקלה

קַלְקָלָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קלקלה
הגייה*	kalkala
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ק־ל־ק־ל
דרך תצורה	משקל קַטָּלָה
נטיות	ר׳ קַלְקָלוֹת נ"י קַלְקַלָתוֹ קַלְקַָלָתִי קַלְקָלָתְךָ קַלְקַלָתֵךְ

1. לשון חז"ל ירידה של אדם מבחינה מוסרית. התפתותו לעשות מעשים רעים.

   • ”אל תרצה את חבירך בשעת כעסו ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו..ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו“ (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה יח)
   • ”צריך שיתודה בנעילה שמא אירע בו דבר קלקלה כל היום כולו“ (תוספתא, מסכת יומא – פרק ד, הלכה יד)
   • ”שתצילני מזה וכיוצא בו, ואל יארע בי דבר קלקלה ועון“ (בבלי, מסכת ברכות – דף ס, עמוד א)
   • הילד השובב נתפס בקלקלתו כשראשו תחוב עמוק בארון הממתקים.

גיזרון

• שורש מקראי קלֹקֵל

צירופים

• תקנתו קלקלתו
• אין משיבין על הקלקלה

ניגודים

• תקנה

תרגום

• אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גם

• קללה