קלמר

קַלְמָר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קלמר
הגייה^*	kalmar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ קַלְמָרִים; קַלְמַר־, ר׳ קַלְמְרֵי־

קלמר ובתוכו כלי כתיבה שונים.

לשון חז"ל תיבה או נרתיק לכלי כתיבה.
- ”וְכֵן בֵּית תַּבְלִין שֶׁל חֶרֶס וְקַלְמָרִים הַמְּתוּאָמוֹת וּבֵית תַּבְלִין שֶׁל עֵץ שֶׁנִּטְמָא אֶחָד בְּמַשְׁקֶה, לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ב, משנה ז)
- ”קַלְמָרִין הֶדְיוֹטוֹת, אֵינָהּ טְהוֹרָה, עַד שֶׁיְּנַקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ; וְקַלְמָרִין שֶׁל יוֹסֵף הַכֹּהֵן הָיְתָה נְקוּבָה בְּצִדָּהּ.“ (משנה, מסכת מקוואות – פרק י, משנה א)
- ”הנייר והקולמוס דבר של כבוד הוא קלמרין צריכה“ (ירושלמי, מסכת עבודה זרה – פרק ג, הלכה א)
- תוכל להשאיל לי עט למבחן? שכחתי את הקלמר שלי בבית.

מיוונית: kalamarion) καλαμαριον) – תבה לקולמוסים. המילה הגיעה ללשון חז"ל בצורה קַלְמָרִין במשמעות "קסת דיו". בגלגולי המילה לעברית של ימינו הסיומת ־ין נתפשה כריבוי (צורה הנפוצה בלשון המשנה והתלמוד) ונקבעה צורת היחיד "קַלְמָר", אך למעשה "קלמרין" היא צורת יחיד^[1], כפי שניתן לראות מהיוונית.
המילה מקיימת כפילות עם קלמרי
בתעודות נוזי הכתובות באכדית-בבלית, מופיעה תיבת גַלמַר galmar ^[2] . בהוראת "עץ" . ארמית-ישראלית , וסורית - ܩܠܡ קלמר,קלמרא, הוא ארגז או קופסה עשוייה מקנה-סוף.

רמב"ם: "וקלמרין – הקסת, לפי שעושין את הקסתות כפופין לתוכן כדי שאם נהפכו לא ישפך כלום מן הדיו, והרבה משתמשין בהן אצלינו, צריך דוקא לנקוב בצדה כדי שיכנסו המים לאותו הכפוף וזו צורתה."
ר' עובדיה מברטנורא: "קלמרין – כלי שמניחין בו את הדיו. וכן קורים אותו בלשון רומי קלמר"ו. ויש מהן שפיהן שוקע לתוכן כדי שלא ישפך הדיו אפילו אם יהפך על פיו. ואם הטבילו כדרכו, אין המים נכנסים בחלל השקוע שסביב פיו מבפנים, לפיכך צריך לנקב מן הצד."

ערך בוויקיפדיה: קלמר

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קלמרים

↑ http://www.balashon.com/2007_05_01_archive.html
↑ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago -1995 ,"galmar" , page -20