אין לבלבל ערך זה עם הערך קיטון.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
קיתון
|
הגייה* |
kiton
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
ר׳ קִיתוֹנוֹת
|
- לשון חז"ל כלי לשתייה, כד.
- ”מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר, אוֹ תַחַת הַכֶּסֶת.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ד, משנה ב)
- ”בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, וְהַיּוֹם מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב.“ (משנה, מסכת יומא – פרק ד, משנה ה)
- ”מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתּוֹן עַל פָּנָיו.“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ב, משנה ח)
- ”מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא בשביל שתפיג צינתם.“ (בבלי, מסכת שבת – דף מ, עמוד ב)
- מיוונית: kothon) κώθων) – ספל, כלי לשתות ממנו.