קינוף

קִינוֹף

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קינוף
הגייה*	Kinof
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	משקל קִיטוֹל
נטיות	ר': קִינוֹפִים, נ"ר: קִינוֹפֵי-

קינוף

1. מִטָּה שֶׁתּוֹלִים מֵעָלֶיהָ יְרִיעוֹת בַּד אוֹ רֶשֶׁת לְהָגֵן מִפְּנֵי טַפִּילִים.

   • "כשחלה ר' אליעזר נכנסו ר' עקיבא וחביריו לבקרו הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו" (סנהדרין, סח, א)

2. הָעַמּודִּים שֶׁעֲלֵיהֶם פּוֹרְסִים אֶת הַכִּלָּה.

   • "פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או שפירס ע"ג הקינוף פסולה אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה" (סוכה י א)

גיזרון

• לשון חז"ל מן היוונית: κουνούπι-מיטה עם כילה מעליה.

ראו גם

• כִּלָּה
• רשת
• מטה