קוֹלָבעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא קולב
הגייה*
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ק־ל־ב
דרך תצורה משקל קוֹטָל
נטיות ר׳ קוֹלָבִים; קוֹלֵב־, ר׳ קוֹלְבֵי־
 
קולבים מעץ ומתיל
  1. מעמד או מתקן שיש בו ווים או שלבים לתלות עליהם בגדים, כובעים, חגורות וכדומה.
    • קולב הוא כמין עמוד רחב מלמטה ודק מלמעלה ומטלטל; והחנוני מעמידו לפני חלון חנותו ומסמרין תחובין בו ותולין בהם אבנטים ורצועות למכור. (רש"י למסכת שבת דף ס)
  2. אבזר עליו תולים בגדים בארון.
    • גיהצתי את החולצה, ותליתי אותה על קולב בארון.

גיזרוןעריכה

  • לפי לשון חז"ל ...בקולב הלך אחר מסמרותיו. (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס, עמוד א)

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה