קב חרובים
קַב חָרוּבִים עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קב חרובים |
| הגייה* | kav kharuvim |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | צרף |
| נטיות | |
- לשון חז"ל מנת מזון דלה ביותר; ביטוי להסתפקות במועט.
- ”שמא ראית מימיך אדם מניח פרנסה טובה ויפה בצרפת והולך לנוע על קב חרובים בארץ נידחה ושוממה?“ (ספר הבדיחה והחידוד: ציונות וארץ ישראל, מאת אלתר דרויאנוב, בפרויקט בן יהודה)
- ”צ'אמאן לאל הוא גבה־קומה, קרח למשעי, כבן ששים וחמש. למראית־עין הוא דומה לאותם סגפנים מצומקים, החיים על קב חרובים ומעט־מים.“ ("על להמשמר", 26 בינואר 1966, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
מקור עריכה
- "אמר רב יהודה, אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מע"ש לע"ש." (תענית כד ב)
- קב: מידת נפח.
פרשנים מפרשים עריכה
- רש"י על תענית כד ב: קב חרובים מערב שבת לערב שבת - כל השבת היה ניזון בכך חסר לחם היה ומתגלגל היה בחרובין:
ראו גם עריכה
- קב, קבין
- פת חרבה
- לחם צר ומים לחץ