"גוף התנ"ך ינתן בעינו, כמו שהוא; ואולם בשוליו, בראשו ובסופו יבואו:... ב) פירוש מדעי קצר ומצומצם, קב ונקי, הסולת של כל הפרשנות הביבלית, המסורית והבקרתית, הישראלית והלועזית, מאז היותה ועד היום..." ("הספר העברי", חיים נחמן ביאליק)
"ודברי זה הספר קב ונקי וכדאי לסמוך עליו בכ"מ." (שו"ת תשב"ץ, חלק א, סימן נא, ד"ה כבר כתבתי)
"תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: איש פלוני ממזר מאשת איש, וכתוב בה: משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי, וכתוב בה: מנשה הרג את ישעיה." (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מט, עמוד ב)
לשון חז"ל. הביטוי מופיע לראשונה במקור תנאי ולאחר מכן גם בתלמוד ככינוי שנתן רב איסי בן יהודה לרבי אליעזר בן יעקב: "איסי בן יהודה היה קורא לחכמים שמות. לרבי מאיר חכם וסופר. לרבי יהודה חכם לכשירצה. לרבי אליעזר בן יעקב קב ונקי. לרבי יוסי נמוקו עמו. לרבי יוחנן בן נורי קופה של הלכות. לרבי יוסי הגלילי מלקט יפה יפה בלא גסות הרוח. לרבי שמעון בן גמליאל חנות מלא ארגוון טב. לרבי שמעון שונה הרבה ומשכח קימעא." "(מסכתות קטנות, מסכת אבות דרבי נתן, נוסחא א, פרק יח, ד"ה איסי בן) (השווה תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף סז, עמוד א). קַב הנה מידת נפח מקראית, אשר בלשון חז"ל משמשת לציון מידה קטנה ומינימלית.
רש"י - "קב מדה קטנה כלומר במקומות מועטים הוא נזכר במשנה (או בברייתא), [אבל] נקי - בכל מקום שנזכר הלכה כמותו." (פירוש על מסכת יבמות, דף מט, עמוד ב); "לא לימד הרבה כשאר חבריו אלא מה שאומר בבית המדרש נקי הוא שהלכה כמותו לעולם." (פירוש על מסכת גיטין, דף סז, עמוד א).
רשב"ץ - "משנת רבי אליעזר בן יעקב, קב ונקי. כלומר, מעט שמועות נאמרו על שמו, כמו שהקב הוא מדה קטנה שאינה אלא ארבע לוגין והלוג ששה ביצים, וכל דבריו הם נקיים שהלכה הם. ויש מפרשים, קב ונקי בלשון גימטריא, מאה ושתים הלכות." (מגן אבות לרשב"ץ על אבות, פרק ד, משנה יג).
