קבינה

קַבִּינָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קבינה
הגייה^*	kabina
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה	שאילה
נטיות	ר׳ קַבִּינוֹת; קַבִּינַת־, קַבִּינוֹת־

עברית חדשה (ימאות) תא מגורים באונייה, לאנשי צוות או לנוסעים; תא לנהג ולנוסעים בטנדר או במשאית.
- ”כיום יש בכל אחת מאניותיה של „צים“ כתריסר קבינות לשני אנשים.“ ("דבר", 26 במאי 1960, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”כלמוטור הביאה ארצה את הראשון מהטנדרים החדשים כפולי־הקבינה של מיצובישי.“ ("מעריב", 30 באוקטובר 1990, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

מצרפתית: cabine - תָּא, וממנה לשאר שפות אירופה. מן capanna וגם cabanna - בקתה, בלטינית מאוחרת.

ערך בוויקיפדיה: Cabin (ship)

ערך בוויקיפדיה: Cabin (truck)