צפריר
צַפְרִיר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צפריר |
| הגייה* | tsafrir |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | צ־פ־ר |
| דרך תצורה | משקל קַטְלִיל |
| נטיות | ר׳ צַפְרִירִים; צַפְרִיר־, צַפְרִירֵי־ |
- עברית חדשה [פיוטי] רוח בוקר קלילה.
- ”ובְזֹהַר אֶשְׁנַבִּי בְּפַחֲזוּת חֵן-חֵן, צַפְרִירֵי הַבֹּקֶר מְשַׂקְּרִים אֵלָי“ (צפרירים, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- לשון ימי הביניים מין רוח־בוקר רעה, שֵׁד או מזיק היוצא לפעולתו בשעות הבוקר, להבדיל מן הלילית, הפועלת בשעות הלילה.
- " ולהחליצנו מכל מקרים רעים [...] ומכל מיני צפרירין טהירין רוחניים ארציים מימיים ההולכים בסתר ובגלוי ביום ובלילה." (בנימין הלוי ב"ר מאיר, ספר חמדת ימים ב', תפלה לתענית שקודם ערב ר"ח אדר; באתר תורת אמת – online)
- שם פרטי לזכר.
גיזרון
עריכה- מארמית: "צַפְרָא" – בֹּקֶר. קרוב אל zéphyros) Ζέφυρος), רוח מערבית.[1]
- מארמית: "צַפְרָא" – בֹּקֶר, על יסוד תרגום יונתן לבמדבר ו כד: "יְבָרְכִינָךָ יְיָ בְּכָל עִסְקָךְ וְיִטְרִינָךְ מִן לִילֵי וּמְזַיְיעֵי וּבְנֵי טִיהַרְרֵי וּבְנֵי צַפְרִירֵי וּמַזִיקֵי וּטְלוֹי:" ובעוד מקומות.