פתע (שורש)

השורש פ־ת־ע הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים

פ־ת־ע	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	-אַיִן-	-אַיִן-	-אַיִן-	-אַיִן-	-אַיִן-
נִפְעַל	נִפְתַּע	נִפְתָּע	יִפָּתַע	הִפָּתֵעַ	לְהִפָּתֵעַ
הִפְעִיל	הִפְתִּיעַ	מַפְתִּיעַ	יַפְתִּיעַ	הַפְתַּע	לְהַפְתִּיעַ
הֻפְעַל	הֻפְתַּע	מֻפְתָּע	יֻפְתַּע	-אין-	-אין-
פִּעֵל	-אַיִן-	-אַיִן-	-אַיִן-	-אַיִן-	-אַיִן-
פֻּעַל	-אַיִן-	-אַיִן-	-אַיִן-	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְפַּתַּע	מִתְפַּתֵּעַ	יִתְפַּתַּע	הִתְפַּתֵּעַ	לְהִתְפַּתֵּעַ

הערות

• בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
• ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]