ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
פראייר
הגייה *
fra yer
חלק דיבר
שם־עצם, תואר השם
מין
זכר
שורש
דרך תצורה
שאילה מלועזית
נטיות
ר׳ פְרָיֶרִים
[סלנג, כינוי גנאי] אדם המסכים לכל בקשה, או נענה לכל משימה, ולפיכך נוח לניצול.
"ונעשה מילואים / נשלם המיסים / ונעמוד בפקקים / אותנו לא דופקים / אנחנו בטח לא פראיירים " (לא פראיירים , מאת הדג נחש )
"שוב הוא נשאר תורן כיתה. איזה פראייר !"
[עגה צה"לית] כינוי לאדם ההולך ללא ציוד.
"יש לי פטור, עשיתי את המסע על פראייר ."
מיידיש: המילה frei ("חופשי" בגרמנית) משמעותה "פנוי להובלה" בשפת בעלי־העגלות של מרכז אירופה. לפי סברה אחרת, מאידיש, מגרמנית freier , מאהב, רווק.
מרומנית: fraier – פתי .
שלו הייתי ויפרפרני (איוב טז, יב) - ריצוץ לחתיכות רבות כמו פור התפוררה הארץ ומלשון פירורים שבתלמוד (מפרשים) מכאן באידיש נוצרה המילה פראייר במשמעות טיפוס רצוץ ומפורר ונעדר חוט שדרה.