מפרסית: פִּינְגאן, ממנה לערבית: فِنْجَان (פִנְגָ'אן) – ספלון. על פי סברה מקובלת, בתקופה שלפני קום המדינה, כאשר הערבים היו מזמינים את שכניהם היהודים לקפה, הם היו אומרים: "תעאל תשרב פינג'אן קהווה" (בוא תשתה ספל קפה). היהודים חשבו שהפינג'אן הוא הקנקן שבו מכינים את הקפה, ואימצו את המילה בעברית במשמעות כפי שהבינו (למשל בשירו של חיים חפר לעיל).[1]
המילה פינגאן נקלטה בפרסית מיוונית עתיקה: pinax) πίναξ), טָס מזון, פינכה (בארמית: פִּנְכָּא).[2] הפרסים הפכו את ה־כ"ף של פִּנְכָּה ל־g והוסיפו נו"ן, וכך נתקבלה המילה הפרסית פִּינְגָאן. מן pinax) πίναξ), שמשמעותו גם לוח, לוח עץ לכתיבה או לציור, נגזרת גם המילה פנקס.[3]
ערך בוויקיפדיה: פינג'אן