ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
פחה
הגייה *
pekha
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
פ־ח־י/ה
דרך תצורה
נטיות
ר׳ פַּחוֹת או פַּחֲווֹת
לשון המקרא שליט מקומי באימפריה האחמנית.
”אֵלֶּה בִּימֵי יוֹיָקִים בֶּן יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וּבִימֵי נְחֶמְיָה הַפֶּחָה וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסּוֹפֵר“ (נחמיה יב , פסוק כו )
”וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם“ (מלכים ב׳ יח , פסוק כד )
”אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל“ (חגי א , פסוק א )
”וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה עֲשֵׂה הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ וְשִׂים פַּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם“ (מלכים א׳ כ , פסוק כד )
”וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.“ (מלאכי א , פסוק ח )
תואר בכיר באימפריה העות'מאנית, אשר ניתן בדרך כלל למושל מחוז.
1. כנראה מארמית: פחה , במקור מאכדית: pīḫātu . קרוב לחיתית: pāḫī - ראש [ 1] .
הצורה "פַּחַת" היא כנראה צורת נסמך. פעם אחת מופיעה הצורה "פֶּחָם" (נחמיה ה, יד ), יתכן שזה לציון שייכות. במקרא מופיעה גם צורת הרבים "פַּחֲווֹת" (עזרא ח, לו ; נחמיה ב, ז ), כנראה בהשפעת הארמית.
2. השאלת המילה המקראית, כנראה מחמת דמיונה למילה הטורקית پاشا (פָּאשָׁא ).
בתרגום השבעים תרגמו את המילה "פֶּחָה" במילה: éparkhos) ἔπαρχος ), תואר מקביל שהיה קיים באימפריה היוונית (ראו אפרכיה ).
ערך בוויקיפדיה:
פחה
↑ The Hittite Dictionary, the oriental institute of Chicago university, volume p, page 1.