|
השורש ר־כ־ב הוא שורש מגזרת השלמים.
| ר־כ־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
רָכַב
|
רוֹכֵב
(ב׳ פעוּל: רָכוּב)
|
יִרְכַּב
|
רְכַב
|
לִרְכֹּב
|
| נִפְעַל
|
נִרְכַּב
|
נִרְכָּב
|
יֵרָכֵב
|
הֵרָכֵב
|
לְהֵרָכֵב
|
| הִפְעִיל
|
הִרְכִּיב
|
מַרְכִּיב
|
יַרְכִּיב
|
הַרְכֵּב
|
לְהַרְכִּיב
|
| הֻפְעַל
|
הֻרְכַּב
|
מֻרְכָּב
|
יֻרְכַּב
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
רִכֵּב
|
מְרַכֵּב
|
יְרַכֵּב
|
רַכֵּב
|
לְרַכֵּב
|
| פֻּעַל
|
רֻכַּב
|
מְרֻכָּב
|
יְרֻכַּב
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְרַכֵּב
|
מִתְרַכֵּב
|
יִתְרַכֵּב
|
הִתְרַכֵּב
|
לְהִתְרַכֵּב
|
- בבניין קל, בשם הפועל, ההוגה "לִרְכַּב"- שוגה.
- בבניין קל, בזמן הֶעתיד, ההטייה בחולם בעה"פ מותרת, למשל: אֶרְכֹּב, תִּרְכֹּבְנָה, נִרְכֹּב וכו'.
|
ערך בוויקיפדיה: פונקציה מרוכבת