עקדה

עֲקֵדָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עקידה
הגייה^*	'akeda
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ע־ק־ד
דרך תצורה	משקל קְטֵלָה
נטיות	ר׳ עֲקֵדוֹת; עֲקֵדַת־, ר׳ עֲקֵדוֹת־

קשירה בקרסוליים. ריתוק בחבלים.
- "וכך היתה עקדתו, ראשו לדרום ופניו למערב" (משנה תמיד ד א)
- אך הנה אוחזות זרועות בזרועותיו והוא מובל – על כרחו – לחופתו, כמובל לעקידה, לקדש את הנערה שייעדוה לו "דוּדאי צבי: עלילות שבתי צבי", א"ש שטיין

רש"י מפרש את הפסוק ”ויעקד את יצחק בנו“ (בראשית כב, פסוק ט): "'ויעקד' - ידיו ורגליו מאחוריו. הידים והרגלים ביחד היא עקידה, והוא לשון 'עקודים' - שהיו קרסוליהם לבנים. מקום שעוקדין אותן בו היה ניכר".

בדומה בתלמוד: ”אמר רב יהודה: 'עקוד' - עקידת יד ורגל, כיצחק בן אברהם“ (בבלי, מסכת שבת – דף נד, עמוד א)

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית	הקרסוליים, או קשירה בקרסוליים
גזרה	גזרת השלמים
הופיע לראשונה בלשון	המקרא

השורש ע־ק־ד הוא שורש מגזרת השלמים.