| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
עפולים, עופלים?[1]
|
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר רבים
|
| שורש |
ע־פ־ל
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- לשון המקרא לשון נקיה (לפי רד"ק)[2] לטחורים[3].
- ”יַכְּכָה יְהוָה בִּשְׁחִין מִצְרַיִם ובעפלים, וּבַגָּרָב, וּבֶחָרֶס אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא“ (דברים כח, פסוק כז)
- ”וַתִּכְבַּד יַד יְהוָה אֶל הָאַשְׁדּוֹדִים וַיְשִׁמֵּם וַיַּךְ אֹתָם בעפלים [בַּטְּחֹרִים] אֶת אַשְׁדּוֹד וְאֶת גְּבוּלֶיהָ“ (שמואל א׳ ה, פסוק ו)
- במקרא, רק בצורת "כתיב" כאשר הקרי "טחורים".
- ↑ לא ברור אם יש לנקד עֲפֹלִים - במשקל טחורים, או עֳפָלִים - צורת הרבוי של עֹפֶל.
- ↑ כותב רד"ק בפרושו לפסוק מספר שמואל: "והכתיב הוא שם כנוי לתחתוניות כי עפולים לשון גבהות כמו עפל ובוחן והכנוי בהפך. והקרי הוא שם החולי."
- ↑ לא ברור אם משמעות המחלה טחורים במקרא היא כמשמעותה היום, ור' שם.
