עֲנִיבָהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עניבה
הגייה* aniva
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ע־נ־ב ב
דרך תצורה משקל קְטִילָה
נטיות ר׳ עֲנִיבוֹת
 
שתי עניבות (3)
 
עניבת התלין (2)
  1. לשון חז"ל קשר שניתן להתירו בקלות במשיכה בקצות החבל או הפתיל.
    • בעי רב אחדבוי אחוי דמר אחא: עניבה לרבי מאיר, מהו? טעמיה דרבי מאיר - משום דיכול להתירו באחת מידיו הוא. (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קיא, עמוד ב).
  2. קשר שבו הפתיל או החבל נכרך על עצמו באופן שנוצר פתח שאפשר להדק אותו במשיכת החבל.
    • שהיה לו עניבה וכשרוצים מושכין ראש החבל והוא דוחק מאליו וכשאין מושכין רפוי. (רש"י למסכת יבמות, דף מו, עמוד א).
  3. פִּסת אריג שנכרכת סביב צוארון החולצה כדי לסגור את פתח הצואר, וכדי לשמש כקישוט.
  4. לשון חז"ל קשירת קשר שכזה, וענידתו על הצוואר.
    • עניבה גופה קשירה היא. (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קיג, עמוד א)
    • עניבה קשירה מעלייתה היא. (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף לג, עמוד ב)

גיזרוןעריכה

  • שם פעולה מן הפועל ענב.

צירופיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: עניבה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עניבה