המילה סרח מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל, כחלק מביטוי זה. לכאורה הביטוי הוא כפול, ושתי המילים הוראתן שווה.
המשמעות היא לאו דווקא שלילית. יחזקאל הנביא מושל משל: "…וַיְהִי לְגֶפֶן סֹרַחַת שִׁפְלַת קוֹמָה" (יז, ו) – 'גפן סורחת' היא גפן המשתרעת ושולחת שלוחות, כראוי לגפן משובחת. המילה סֶרַח עצמה מקורה בהוראות הבנייה של המשכן: מַקּיפים אותו ביריעות של עור עיזים, את שתי היריעות הקיצוניות מחברים בקרסים של נחושת, ובבד העודף מכסים את אחורי האוהל; ובלשון ספר שמות: "…וְסֶרַח הָעֹדֵף בִּירִיעֹת הָאֹהֶל – חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן" (כו, יב). הינה כאן מובא הביטוי עצמו, ומוסבר מייד: "חצי היריעה העודפת תסרח". הבד העודף הוא סרח, ומכאן 'הסרח העוֹדֵ֫ף'.
