ספריה

סִפְרִיָּה

ספרייה טיפוסית.

מקום שבו מאוחסנים בצורה מסודרת ספרים ומקורות מידע נוספים (כגון כתבי עת, עיתונים, הקלטות מוזיקה וסרטי קולנוע), במטרה לשמר אותם ולאפשר שימוש יעיל בהם.
- בבית הספר יש ספרייה גדולה.
- הלכתי אתמול לספרייה הסמוכה ושאלתי ספר.
- בכתיבת העבודה נעזרתי במקורות רבים, שאותם מצאתי בספריית הפקולטה.
בהשאלה: ארון המיועד לאחסון ספרים.
- קניתי ספרייה חדשה מעץ מלא.
בהשאלה: סך היצירה הספרותית של תרבות או חברה מסויימים.
- התנ"ך עומד בבסיס ספריית העם היהודי.

מחידושי איתמר בן אב"י. או מחידושי יחיאל מיכל פינס. ככל הנראה המילה חודשה על ידי איתמר בן אב"י, שבתחילה ייעד אותה למשמעות של חנות ספרים ובעבור המשמעות הנפוצה כיום חידש את סִפְרִיּוֹן. עם זאת נראה שבארץ־ישראל העדיפו את סִפְרִיָּה משום שבחידושי לשון אחדים כבר נעשה שימוש בסיומת -יָּה לציון אוספים. יש גם הטוענים כי יחיאל מיכל פינס הוא מחדש המילה,^[1] בין השאר משום שהסיומת -יָּה אופיינית למחדשים הירושלמיים הראשונים, שפינס ואליעזר בן־יהודה נמנו עליהם.

ערך בוויקיפדיה: ספרייה

ציטוטים בוויקיציטוט: ספרייה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ספריות

↑ ראובן סיון, "התפתחותה של העברית המדעית והטכנית". מוסד ויצמן, "מדע" - עיתון מדעי לכל, כרך כה, מספר 5-6. העתק דיגיטלי באתר hebreunet.fr

השורש ס־פ־ר א הוא שורש מגזרת השלמים.

נגזר משם העצם סֵפֶר (עיינו באטימולוגיה שם). ההוראה היסודית הייתה: כתב, ערך רשימה, ומכאן הסתעפו ההוראות של מנייה (קל ונפעל) מצד אחד והצגת הדברים (פיעל ופועל) מצד שני.