- לשון המקרא נעשה מעוות, עפ"ר מרוב חולי.
- ”עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת.“ (ישעיהו כא, פסוק ג)
- ”נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד מְאֹד כָּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי.“ (תהלים לח, פסוק ז)
- "נעויתי[1] עד מואדה ה' כאמרתכה חונני." (11QPs תהלים קיט,קז)
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
נעוה
|
הגייה* |
na'ave
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
ע־ו־י/ה
|
דרך תצורה |
משקל נִקְטָל
|
נטיות |
נ׳ נַעֲוָה, ר׳ נַעֲוִים, ר"נ נַעֲווֹת,ס׳ נַעֲוַת־
|
- לשון המקרא מקולקל, מעוות.
- ”וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן, וַיֹּאמֶר לוֹ: בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת! הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי, לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ.“ (שמואל א׳ כ, פסוק ל)
- ”לְפִי שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל אִישׁ, וְנַעֲוֵה לֵב יִהְיֶה לָבוּז.“ (משלי יב, פסוק ח)
- "עָשִׁיר יְעַנֶה הוּא יִתְנַוֶּה, וְעַל דַּל נַעֲוֵה הוּא יִתְחַנֶּן." (בן סירא יג)
- שורש ע־ו־ה בבניין נפעל.
- לגבי "נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת", יש שהבינו שזה שם־עצם, והת' מציינת סמיכות. כך פירש התרגום. אבל רד"ק העיר שלפי הניקוד של המילה "בֶּן" נראה שהסמיכות היא "בן נעות". ולפ"ז סיומת הת' אינה לציון סמיכות. ויש שאמרו עפ"ז שהשורש אינו ע־ו־ה אלא ע־ו־ת.[2] וראו עוד ב'פרשנים מפרשים'.
”בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת“ (שמואל א׳ כ, פסוק ל)
- רש"י: "נעות המרדות– לשון נע, אשה נעה ונדה, יוצאנית. כאשר תאמר זעוה מן זע, כן תאמר נעוה מן נע." ובאופן מעט שונה פירש המיוחס לר"י קרא: "נראה לי נעוה כמו נועה, כשמלה מן שלמה."
- ר"י קרא: "נעות – כמו הנע ועיוה (מל"ב יח,לד) לשון עיקול שנעקל מלשמוע תוכחה."
- רד"ק: "סמוך אל 'המרדות', כלומר: מאמך היה לך זה שהיא מורדת ברצוני וכמו כן אתה מורד במה שאני רוצה ואוהב מה שאני שונא."
- רי"ד: "נסמך בת״ו שהוא סמוך אל המרדות, כלומר נפשעת במרדות למרות בבעלה כך אתה מורה באביך."
- הואיל משה: "בן מרדות נעוה, או בן אשה שעוו מרדותה, שגדלוה גידול בלתי ישר."
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
נעוה
|
הגייה* |
na'ava
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
|
- לשון חז"ל [ארמית] גת.
- ↑ בנוסח המסורה: "נַעֲנֵיתִי".
- ↑ ר"י קמחי, מובא בספר השורשים לרד"ק, ערך עוה.