נָדוֹשׁעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נדוש
הגייה* nadosh
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ד־ו־שׁ
דרך תצורה משקל נִקְטָל
נטיות ר׳ נְדוֹשִׁים, נ׳ נְדוֹשָׁה, נ"ר נְדוֹשׁוֹת
  1. עברית חדשה בנאלי, שחוק, שיגרתי, ידוע וצפוי מראש, שדנו בו זה-מכבר.
    • "מספר חברים המליצו לי על ספר זה, אך לטעמי העלילה שלו נדושה, ולכן כמעט שלא מצאתי בו עניין".
  2. לשון המקרא שדשו (=חבטו) אותו.
    • "אתמול הדגן נדוש ע"י החוואים".
    • ”וַיָּשָׁב אָרְנָן, וַיַּרְא אֶת-הַמַּלְאָךְ, וְאַרְבַּעַת בָּנָיו עִמּוֹ, מִתְחַבְּאִים; וְאָרְנָן, דָּשׁ חִטִּים. “ (דברי הימים א׳ כא, פסוק כ)

גיזרוןעריכה

  • מלשון דוש כפועל, בהוראת לרמוס, לדרוך . מצויה גם באכדית - דיאֲשׂ diās . סורית - דֻשֻׁ

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה