נדוש
נָדוֹשׁ
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | נדוש |
| הגייה* | nadosh |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ד־ו־שׁ |
| דרך תצורה | משקל נִקְטָל |
| נטיות | ר׳ נְדוֹשִׁים, נ׳ נְדוֹשָׁה, נ"ר נְדוֹשׁוֹת |
- עברית חדשה בנאלי, שחוק, שיגרתי, ידוע וצפוי מראש, שדנו בו זה-מכבר.
- "מספר חברים המליצו לי על ספר זה, אך לטעמי העלילה שלו נדושה, ולכן כמעט שלא מצאתי בו עניין".
- לשון המקרא שדשו (=חבטו) אותו.
- "אתמול הדגן נדוש ע"י החוואים".
- ”וַיָּשָׁב אָרְנָן, וַיַּרְא אֶת-הַמַּלְאָךְ, וְאַרְבַּעַת בָּנָיו עִמּוֹ, מִתְחַבְּאִים; וְאָרְנָן, דָּשׁ חִטִּים. “ (דברי הימים א׳ כא, פסוק כ)
גיזרון
עריכה- מלשון דוש כפועל, בהוראת לרמוס, לדרוך . מצויה גם באכדית - דיאֲשׂ diās . סורית - דֻשֻׁ