נבך

נֵבֶךְ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נבך
הגייה*	nevekh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	נ־ב־ך
דרך תצורה	משקל קֵטֶל
נטיות	ר׳ נִבְכֵי־

1. מקום סגור ללא מוצא, מקום נסתר מן העין.

   • ”הֲבָאתָ עַד־נִבְכֵי־יָם; וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתָּ.“ (איוב לח, פסוק טז)
   • קראתי רק פעם את החומר ואיני בקיא בנבכי העניין עד תומו.

גיזרון

• המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. רק בצורת רבים (נְבָכִים) נסמך.
• השורש נראה נ־ב־ך אך מילים קרובות בשורש ב־ו־ך

ראו גם

• נבוך
• מבוכה