נבחה
נִבְחָה
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | נבחה |
| הגייה* | nivkha |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | נ־ב־ח |
| דרך תצורה | משקל קִטְלָה |
| נטיות | ר׳ נְבָחוֹת; נִבְחַת־, ר׳ נִבְחוֹת־ |
- עברית חדשה נביחה, קולו של הכלב או (בהשאלה) של כלים המשמיעים קול קצר ורם.
- ”מארבע רוחות גברה נבחת כלבים זעומה, הולכת וּקרֵבה, הולכת וּמקפת מסביב.“ (מאחורי הגדר, מאת ח"נ ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- "נבחת המקלע, פיפיות הלהבה". (אלכסנדר בק, עתודתו של גנרל פאנפילוב, בתרגום שלמה אבן שושן)
גיזרון
עריכה- מן נבח.
| השורש נבח | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|