| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
שמש
|
| הגייה* |
shamash
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ש-מ-ש, שלמים
|
| דרך תצורה |
משקל קַטָּל
|
| נטיות |
ר׳ שַׁמָּשִים
|
- מי שנותן שרות, משרת.
- איש תחזוקה ומִנהלה בבית כנסת ובבית ספר, היה מקובל עד שנות הששים של המאה העשרים.
- נר תשיעי בחנוכייה שבו מדליקים את הנרות האחרים.
- "וכשהשמש עומד למזוג, קופץ את פיו ומחזיר את פניו" (משנה, מסכת פסחים, פרק ז', משנה י"ג) (1)
- לפי המנהג בירושלים שמש בית הכנסת היה עובר ברחובות השכונה ומעיר את היהודים לסליחות. (2)
- השמש בחנוכייה נדרש כדי שלא לעבור על איסור השימוש באורם של נרות חנוכה. (3)
