מעטן
מַעֲטָן
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | מעטן |
הגייה* | ma'atan |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ע־ט־ן |
דרך תצורה | משקל מַקְטָל |
נטיות | ר׳ מַעֲטָנִים, מַעֲטָנֵי־ |
- לשון חז"ל בור או כלי שמניחים בו את הזיתים בכדי שיתרככו ויהיה אפשר להוציא מהם שמן.
- ”הַנּוֹטֵל זֵיתִים מִן הַמַּעֲטָן, טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד בְּמֶלַח וְאוֹכֵל“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק ד, משנה ג)
- ”זֵיתִים מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה. מִשֶּׁיַּזִּיעוּ זֵעַת הַמַּעֲטָן“ (משנה, מסכת טהרות – פרק ט, משנה א)
- "מודענא לכון דמטא זמן ביעורא תפקון מעשריא מן מעטני זיתאי" (ירושלמי מעשר שני ה, ד)
גזרון
עריכה- השורש ע־ט־ן ככל הנראה נגזר משורש ע־ט־י/ה שמשמעו כיסוי. בדומה למילה הנרדפת "כומר" שיסודה בשרש כ־מ־ר ג שמשמעו הטמנה.
- הערוך (מעטן) ור"ש משאנץ (טהרות ט,א) ציינו שזה קרוב לעטין - אבר מלא חלב ביונקים.
- בהגיה המקובלת זה במשקל מַקְטָל. אבל בכ"י קאופמן מופיע במשקל מַקְטֵל: "מַעְטֵן", וכן מופיע בתוספתא (מעשרות ג,ז) בכתיב מלא: "מעטין" (ט' צרויה).