מטקסא

מְטַקְסָא

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מיטקסא
הגייה*	mtaksa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ט־ק־ס
דרך תצורה
נטיות

1. לשון חז"ל [ארמית] כסף מזוקק מסיגים.

   • "אהן אמר: סיגין הוה מלא, ואהן הוה אמר: מטקסין הוה מלא." (ירושלמי בבא קמא ו ז)
   • ”אֲמַר לֵיהּ: וּמָה אִינוּן? אֲמַר לֵיהּ: פִּלְפְּלִין וּפוּסְיָאנִין וּמְטַקְסָא.“ (קהלת רבה, פרשה ב, סימן ח)

ראו גם

• טיקס