| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | מחמוד |
| הגייה* | makhmud |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־מ־ד |
| דרך תצורה | משקל מַקְטוּל |
| נטיות | |
- דבר חמוד, המעורר רגשות חמדה.
- ”זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד-צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ“ (איכה א, פסוק ז)
- ”שם העין רואה והלב חומד ושניהם לא ישבעו מראות ומחמוד...“ (לֶקֶט, מאת יהושע ברזילי, בפרויקט בן יהודה)
- שם פרטי לזכר, הנפוץ בעיקר אצל ערבים.
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל.[1]
