מונו־

(הופנה מהדף מונ־)

מוֹנוֹ־ עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מונו־
הגייה* mono
חלק דיבר תחילית
מין
שורש
דרך תצורה שאילה
נטיות
  1. יחיד, בודד.
    • "מוֹנוֹ, מוֹנוֹ / אֲנִי לְבַד וְטוֹב לִי / מוֹנוֹ, מוֹנוֹ / כָּל הַחַיִּים שֶׁלִּי הֵם מוֹנוֹ / מֵאַהֲבָה אֲנִי נִמְלָט, אֵין מְאֻשָּׁר מִמֶּנִּי." (מוֹנוֹ, מאת יוסי גיספן)

גיזרון עריכה

  • מיוונית: mónos) μόνος) – אחד.

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

תרגום עריכה

  • אנגלית: mono-‏‏‏‏
  • גרמנית: mono-‏‏‏‏
  • צרפתית: mono-‏‏‏‏
  • רוסית: моно-‏‏‏‏