מאנך

מְאֻנָּךְ עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מאונך
הגייה^*	meaunach
חלק דיבר	תואר
מין
שורש	א־נ־ך
דרך תצורה	משקל מְקֻטָּל
נטיות	נ׳ מְאֻנֶכֶת, ר׳ מאוּנָכים, נ״ר מאוּנָכות

עומד, אֲנָכי, ניצב כך שחלקו הארוך עובר לאורך קו מעלה־מטה.
- ”אור היום היה עדיין מאונך כמעט, אור צהרים, והאוויר היבש, החד, נצנץ ורשרש בלאט, כנייר זכוכית.“ (נחל צין, מאת נתן אלתרמן, בפרויקט בן יהודה)
- ”משטחים אלה, פעם רחבים פעם צרים, שנתמשכו והדריגו ברווחים בלתי־שווים לאורך הצוק המאונך, נתארכו בצורת כרכוב דק עד מתחת ל’דוּראנדה', שנתעגלה ככרס בין שני“ (עובדי הים, מאת ויקטור הוגו, תשמ"ו 1986, תרגום: מנשה לוין, בפרויקט בן יהודה)
- רוב המבנים מאונכים, יוצא מכלל זה מגדל פיזה הידוע בשל נטייתו.
- טַבלָה היא אוסף פרטי מידע המוצגים בין קווים מאונכים מחלקים אותם לקבוצות (הנקראות "טורים"), ובחלק מהמקרים גם בקווים מאוזנים המחלקים אותם לקבוצות (הנקראות "שורות").
[גיאומטריה] ניצב, בזווית של 90 מעלות לדבר אחר,
- במעגל המשיק למעגל מאונך לרדיוס העובר בנקודת ההשקה.
- בערים רבות הרחובות מאונכים זה לזה בצורת שתי וערב.

עומד, ניצב לקרקע

ניצב ביחס לדבר מה; נמצא ב־90 מעלות