כרפס

כַּרְפַּס א

לשון המקרא מין בד יקר עשוי כותנה (הכותנה הייתה מוצר נדיר במזרח התיכון עד המאה הראשונה לספירה) או פשתן. על פי פרשנים אחדים צבעו של הבד ירוק.^{[סמ׳ 1]}
- ”חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת.“ (אסתר א, פסוק ו)

מילה יחידאית בתנ"ך, רק במגילת אסתר. מסנסקריט בהגיית כַּרפַּאסַה: (कर्पास) בהוראת כותנה. פרופ' חיים רבין מוסר במאמרו כי בשוקי בומבי נחשב הכרפאס לאריג הכותנה בצבעה הטבעי טרם צביעתה, כרפאסה נחשב לאריג יוקרה ששימש כצבע ניגודי (קונטראסט) לשאר צבעי הבד העזים המאפיינים את מרכולתה של הודו ^[1].התיבה מופיעה גם ב: פרסית כרפּס: (كَرْپَاس karpās) . ערבית בהגיית כירבּאסוּן: (كِرْبَاسٌ kirbāsun). יוונית בהגיית כרפסוס :karpasos) καρπασος) בהוראת צמח הכותנה. לטינית קרבאסוס : carbasus .^{[סמ׳ 2]}

↑ תרגום המלך ג'יימס לאסתר א ו: "Where were white, green and blue, hangings, fastened with cords of fine linen [...]".
↑ "כרפס",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs

גבעול כרפס

סלרי, צמח שעליו ושרשו המעובה משמשים כתבלין. על פי המסורת מניחים עלי סלרי בקערת ליל הסדר.
- "נוטל מן הכרפס פחות מכזית, טובל במי מלח ומברך." (הגדה של פסח).

תיבת המילה "כרפס" , חדרה לארמית מפרסית, והחל מתקופת בית שני החלה נפוצה תיבה זו גם בקרב דוברי הארץ ^[2].
לשון חז"ל ”מהו כרפס שבנהרות? רבי יוסי בר חנינה אמר פיטרוסלינן.“ (ירושלמי, מסכת שביעית – פרק ט, הלכה א). כנראה מיוונית: καρπός פרי, תנובה.
פרסית-תיכונה מושאלת לערבית בהגיית: קראפס/קלפס (کرفس‎) בהוראת: סלרי. פרסית - 'חורשט כָּרַאפּאס'בהוראת: נזיד בשר בסלרי.

ערך בוויקיפדיה: כרפס

טקסט בוויקיטקסט: ערכי לשון הקודש - כרפס

↑ מילים הודיות (הינדי) בעברית, מאת פרופ' חיים רבין: כרפאס
↑ מאת,נפתלי הרץ טור-סיני, מלים שאולות בלשוננו. לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים, לה (תרצ"ח) א, ב עמ' 11