כפיפה

כְּפִיפָה א

לשון חז"ל סל הקלוע מנצרים או מזמורות דקלים.
- ”והדש כיצד יעשה תולה כפיפות בצוארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין נמצא לא זומם את הבהמה ולא מאכיל את התרומה“ (משנה, מסכת תרומות – פרק ט, משנה ג)
- ”ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית ונותנין ביצה במסננת של חרדל“ (משנה, מסכת שבת – פרק כ, משנה ב)
- ”כיצד צדין דגים בחזקת טהרה בין שצדן בחרם ובין שצדן בכפיפה ובין שצדן במצודה“ (תוספתא, מסכת מכשירין – פרק ג, הלכה יב)
- ”בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים“ (בבלי, מסכת עירובין – דף כא, עמוד ב)

גם "קפיפה": "הדש כיצד יעשה מביא קפיפה ותולה בצואר בהמה ונותן לתוכה חולין" (תוספתא תרומות ח) ובעוד מקומות.
אכדית: quppu, "סַל", "כלוב".^[1]
השוו: כּוּפָה, סירה עשויה מקלעת סוף או גומא בנהרות פרת וחידקל; קֻפָּה (קופסה לשמירת כסף).

השורש כ־פ־ף הוא שורש מגזרת הכפולים.

קורה הנתונה לכפיפה

לשון המקרא הטית הגוף למטה, עיקום הגוף בכיוון קדימה ולמטה בשל זקנה, חולשת הגוף או כמחווה של כבוד.
- ”הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו, מכאן שנתנה התורה במנוד ראש.“ (בבלי, מסכת שבת – דף קד, עמוד א)
- "יהי רצון מלפניך..שתסמכנו מנפילתינו ותזקפנו מכפיפתינו כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים" (ירושלמי ברכות דף י ב)
עברית חדשה (חוזק חומרים) שקיעה של קורה האחוזה בשני קצותיה בשל עומס המופעל עליה.
- "נערכה סדרה של ניסויי כפיפה במדגמי קורות מבטון בחוזק רגיל, אשר הכילו סיבי פלדה וכמויות משתנות של מנת זיון אורכי." (המכון הלאומי לחקר הבנייה)

השורש כ־פ־ף הוא שורש מגזרת הכפולים.