כבש פניו בקרקע

כָּבַשׁ פָּנָיו בַּקַּרְקַע

התבייש, הוריד את פניו מרוב בושה.
- המאמן כבש את פניו בקרקע לאחר שראה שקבוצתו הטובה מפסידה.
- הילד כבש פניו בקרקע כאשר ראה כי נכשל במבחן.
- ”ניסה יחזקאל להתל כשהציץ בבת צחוק לתוך פניו של מַלווהו. אבל זה כבש פניו בקרקע, וכנראה לא היו לו דיבוריו לרצון כלל.“ (בביתו של הגביר, מאת אליהו מידניק, בפרויקט בן יהודה)
- ”כשהיו קוראין בפניו: אייזיק! אייזיק! מיד היה נרתע לאחוריו וכובש פניו בקרקע ומשתמט ומסתתר.“ (חברבר החצרוני, מאת שלום עליכם, תרגום: י"ד ברקוביץ, בפרויקט בן יהודה)

מקורו של הביטוי בלשון חז"ל במדרשים ובתלמוד: "אמר רב עמרם לא חרבה ירושלים אלא עד שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר היו שריה כאילים (איכה א ו), מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל שבאותו הדור כיבשו פניהם בקרקע, ולא הוכיחו זה את זה" (איכה רבה, פרשה א); "אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר (דברים יט) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו'. אמר לו: לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך. פנה לימינו - כבשו פניהם בקרקע, נפנה לשמאלו - וכבשו פניהם בקרקע." (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יט, עמ' א־ב).

השורש כ-ב-שׁ הוא שורש מגזרת השלמים.