- לשון המקרא [לא בשימוש] אמר, הודיע, העיד.
- ”אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי, כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס.“ (תהלים כז, פסוק יב)
- ”כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר.“ (חבקוק ב, פסוק ג)
- לא ברור בפסוקים הנ"ל אם מדובר בפועל בינוני (בהוראת: מעיד, מודיע[1]) או בשם־עצם (בהוראת: אדם שמעיד, הודעה). וראו גם בערך יפיח.
- מקביל לפועל בבנין הפעיל הֵפִיחַ (2) בהוראה דומה. ככל הנראה המשמעות המקורית של השורש היתה לפלוט אוויר, לנשוב, והושאל משם לדיבור ועדות.
- קרוב לאוגריתית: 𐎊𐎔𐎈 (יפח) בהוראת: עֵד.
- ↑ כך מופיע אצל מ"צ קדרי, מילון העברית המקראית, עמ' 442.
