Nuvola actions back.png לערך העוסק בשם עצם בהוראת: עֵד; ראו יפיח.

הֵפִיחַעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא הפיח
שורש וגזרה פ־ו־ח
בניין הִפְעִיל
  1. לשון המקרא נָשַׁף; הזרים אוויר.
    • ”יָחִילוּ דְרָכָיו, בְּכָל עֵת מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ, כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם.“ (תהלים י, פסוק ה)
    • ”וְשָׁפַכְתִּי עָלַיִךְ זַעְמִי, בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי אָפִיחַ עָלָיִךְ, וּנְתַתִּיךְ בְּיַד אֲנָשִׁים בֹּעֲרִים חָרָשֵׁי מַשְׁחִית.“ (יחזקאל כא, פסוק לו)
    • ”אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה, וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף.“ (משלי כט, פסוק ח)
  2. לשון המקרא העיד, הודיע.
    • יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים.“ (משלי ו, פסוק יט)
  3. הפיץ ריח.
  4. לשון חז"ל פלט נפיחה מפי הטבעת.
  5. בהשאלה: עורר, מִלֵּא (בתקווה וכדומה).

גיזרוןעריכה

 1. שורש פ־ו־ח קיים במקרא גם בבניין קל (ראו פָּח), והוא מקביל לשורש נ־פ־ח (ראו הִפִּיחַ). השורש קיים גם בסורית: ܦܵܘܚܵܐ (פָּוְחָא) - רוח, זרם אויר. ובדומה בערבית: فَاحَ (פַאחַ) - לפזר, להפיץ, להסריח.
לדעת מנחם בן סרוק בחלק מהמקומות אינו בהוראת "הזרמת אוויר" אלא בהוראת: לכידה, הכשלה, וגזור מפַּח בהוראת: מלכודת.[1]
 2. מקביל לפועל המקראי "יָפֵחַ" (משורש י־פ־ח). לפעמים הצורה "יָפִיחַ" משמשת כשם־עצם בהוראת: עֵד, ראו יפיח.
 3. ע"פ הפסוק: הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו“ (שיר השירים ד, פסוק טז), אמנם שם מדובר ברוח, וכמו הוראה 1.

הִפִּיחַעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא הפיח
שורש וגזרה נ־פ־ח גזרת חפ"נ
בניין הִפְעִיל
  1. לשון המקרא נָשַׁף; הזרים אוויר.
    • ”וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ, אָמַר ה' צְבָאוֹת; וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת הַפִּסֵּחַ וְאֶת הַחוֹלֶה, וַהֲבֵאתֶם אֶת הַמִּנְחָה; הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם? אָמַר ה'.“ (מלאכי א, פסוק יג)
  2. לשון המקרא בהשאלה: גרם לעצב, דאבון.
    • ”אִם כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי כָסֶף, וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי.“ (איוב לא, פסוק לט)

ראו גםעריכה

  1. מחברת מנחם, פח.