- לשון המקרא הקים דבר מראשיתו. יצב על מקומו.
- עמד על עומדו החל לעמוד
- ”וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל“ (עזרא ג, פסוק יב)
- ”בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לְיִסּוֹד וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִּלּוּ“ (דברי הימים ב׳ לא, פסוק ז)
- בפסוק בדברי הימים שם הפועל לְיִסּוֹד רד"ק כתב כי הדגש בסמ"ך אינו נצרך ובא לתפארת הקריאה.
ניתוח דקדוקי - פועל
|
כתיב מלא |
ייסד
|
שורש וגזרה |
י־ס־ד
|
בניין |
פִּעֵל
|
- בנה והקים מתחילה
- ”וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית“ (מלכים א׳ ה, פסוק לא)
- ”אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ“ (יהושע ו, פסוק כו)
- ויסדו הבונים את היכל ה'
- קבע חוק
- ”וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ“ (אסתר א, פסוק ח)