טעות

טָעוּת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	טעות
הגייה^*	taut
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ט־ע־י/ה
דרך תצורה	משקל קַטְלוּת
נטיות	טָעוּת־, ר׳ טָעֻיּוֹת, טָעֻיּוֹת־

לשון חז"ל חוסר דיוק; דבר לא נכון שנעשה בהיסח דעת.
- ”קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית [...] קְצָרָה, וְהָרֵי הִיא אֲרוּכָּה, מֻתָּר בָּה; לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא [...] קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרֻכָּה, אֶלָא שֶׁהַּנֶּדֶר טָעוּת.“ (משנה, מסכת נדרים – פרק ט, משנה י)
- ”וְזוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם הַמָּדִי כְּשֶׁעָלוּ נְזִירִים מִן הַגּוֹלָה וּמָצְאוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב, אָמַר לָהֶם נַחוּם הַמָּדִי, אִלּוּ הֱיִיתֶם יוֹדְעִים שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב הֱיִיתֶם נוֹזְרִים.“ (משנה, מסכת נדרים – פרק ט, משנה י)

מן ט־ע־ה, טָעָה. השורש מופיע כבר במקרא: ”הִטְעוּ אֶת עַמִּי לֵאמֹר שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם“ (יחזקאל יג, פסוק י). בתרגומים הארמיים למקרא השורש ת־ע־ה מתורגם 'טעה', לדוגמא: ”תֹעֶה בַּשָּׂדֶה“ (בראשית לז, פסוק טו) מתורגם "טָעֵי בְחַקְלָא".
בארמית, אלים לא-אמיתיים נקראים "טַעֲוָת־" בסמיכות, כגון: ”טָעֲוָת מִצְרָאֵי“ (אונקלוס על שמות יב – פסוק יב) (=אלהי מצרים), ”טָעֲוָתְהוֹן“ (אונקלוס על שמות כג – פסוק לג).