חקין
חַקְיָן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חקיין |
| הגייה* | khakyan |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ק־ה |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָן |
| נטיות | ר׳ חַקְיָנִים; נ׳ חַקְיָנִית, נ"ר חַקְיָנִיּוֹת |
- אדם המחקה אדם אחר, בדיבורו או בהתנהגותו, לרוב לצורך שחוק או לעג.
- יהודה הוא חקיין מצוין. אתמול הוא חיקה את משה באופן מדויק ומצחיק.
תרגום
עריכהראו גם
עריכה
| השורש חקה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|