אוד עשן

אוּד עָשֵׁן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אוד עשן
הגייה*	ud ashen
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	צרף
נטיות	ר׳ אוּדִים עָשֵׁנִים

1. כינוי לאדם תשוש וחסר תקווה.

   • ”"זָרִיתִי לָרוּחַ אַנְחָתִי / וַיִּרְוֶה הַחוֹל דִּמְעַת עֵינִי; הָרוּחַ! אִם תִּמְצָא אֶת-אָחִי / אֱמָר־לוֹ – אוּד עָשֵׁן הִנֵּנִי.“ (זריתי לרוח אנחתי, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

מקור

• ”וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ.“ (ישעיהו ז, פסוק ד)
• רש"י על ישעיהו ז ד: "זנבות האודים העשנים" - יהיו בעיניך כזנבות אודים שכבתה שלהבת שלהם. אודים (טיצני"ש בלע"ז).

ראו גם

• אוד מוצל מאש
• גחלת לוחשת