זדוני
זְדוֹנִי
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | זדוני |
| הגייה* | zdoni |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ז־ו־ד |
| דרך תצורה | זדון + ־ִי |
| נטיות | נ׳ זְדוֹנִית, ר׳ זְדוֹנִיִּים |
- שנובע ממחשבה ותכנון איך להרע, שיש בו כוונה רעה.
- ”ניחוחה של אותה עוזרת חצופה, גסת־עור, עבת שפה, עדיין עומד בפינות מסוּימות בבית הזה. דבשי־מזוּיף, אטוּם, זדוני, חורש מזימות.“ (בית החולות, מאת אידה צורית, בפרויקט בן יהודה)
- ”ואינם לוקחים סתם, כדרך לקיחה, אלא בסדיזם זדוני ועריצי. אתה מחוייב במו ידיך להוציא את רכושך ולהטעינו על האוטובוס העומד מוכן על יד השער.“ (מגילת יסורין: יומן גיטו ורשה 1 בספטמבר 1939–4 באוגוסט 1942, מאת חיים אהרן קפלן, בפרויקט בן יהודה)