הצרך לנקביו

הֻצְרַךְ [צָרַךְ, נִצְרַךְ] לִנְקָבָיו

לשון חז"ל [לשון נקיה] הרגיש צורך לפנות את בני מיעיו

1. • מלמד שהוצרכה לנקביה מגילה טו
   • אם היה צריך לנקביו

ראו גם

• נקבים
• הוצרך
• הסך את רגליו
• הטיל מים