הטיל מים

הִטִּיל מַיִם

לשון חז"ל הוציא מגופו את הפסולת הנוזלית שמופרשת על ידי הכליות אצל האורגניזמים.
- ”אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם, לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ, שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה.“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ה, משנה ט)
- ”זֶה הַכְּלָל הָיָה בַמִּקְדָּשׁ, כָּל הַמֵּסִיךְ אֶת רַגְלָיו טָעוּן טְבִילָה, וְכָל הַמַּטִּיל מַיִם טָעוּן קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלָיִם.“ (משנה, מסכת יומא – פרק ג, משנה ב)
- ”בַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל וְלֹא הִטִּיל אֶת הַמַּיִם, כְּשֶׁיַּטִּיל אֶת הַמַּיִם, טָמֵא.“ (משנה, מסכת מקואות – פרק ח, משנה ד)

השורש נ־ט־ל הוא שורש מגזרת חפ"נ.

בבניין קל בזמני העתיד והציווי ההטיה תיעשה תמיד בהישמטות הנו"ן: "הפעלים בגזרת פ"נ מותרים בקיום הנו"ן בכל הצורות, להוציא הפעלים המנויים להלן, שההבלעה בהם היא הֶכְרֵחַ.

ואלה הפעלים בהבלעת הנו"ן (פועלי בניין קל נזכרים כאן בזמן עתיד): בניין קל: יִגַּהּ, יִגַּע, יִגַּשׁ, יִדַּח, יִזַּל, יִטֶּה, יִטֹּל...".

בשם הפועל מותרת ההטיה גם על-דרך השלמים:"בשם הפועל של בניין קל הנו"ן מתקיימת. למשל: לִנְסֹעַ, לִנְטֹעַ, לִנְגֹּחַ.

לצד צורות המקור לִנְדֹּר, לִנְטֹל, לִנְפֹּל מותרות הצורות לִדֹּר, לִטֹּל, לִפֹּל (שנוצרו בלשון חכמים)".

1) על-דרך גזרת ע"ו/י: הֵטִיל, מֵטִיל, מְטִילוֹת וכד'...

2) על-דרך חסרי פ"נ: הִטִּיל, הִטַּלְתִּי, מַטִּילוֹת וכד'...

יתר הבניינים ניטים כמובן לפי דרכה של גזרת חפ"נ.