מחזיק טובה לעצמו

מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מחזיק טובה לעצמו
הגייה*
חלק דיבר
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות

1. לשון חז"ל גאה על מעשיו; מרגיש עצמו כמי שראוי לתודה על מעשיו.

   • ”כל הלהוט אחר חידושי מלים מחזיק טובה לעצמו שהוא שוקד על תקנת הלשון לשפרה ולהעשירה [...].“ (בסוד הלשון, מאת משה אליהו ז'רננסקי, בפרויקט בן יהודה)
   • ”[...] ובצחוק דק מאד של מחזיק טובה לעצמו לקח לו עט עופרת מן הפך העשוי לדבר ויקרא בעיון רב בקבוצת כתבים שהמציאו לו [...].“ (אנה קרנינה, מאת לב טולסטוי, תרגום: יוסף אליהו טריבוש, בפרויקט בן יהודה)
   • ”אם התגברת על יצרך, אל תחזיק טובה לעצמך ואל תבקש שכר, כי שכר מצווה אינה אלא המצווה עצמה.“ (יהודה בורלא, מאת עמנואל בן־גריון, בפרויקט בן יהודה)

מקור

• ”רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמָךְ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ב, משנה ח)
• ”[...] המכיר את מקומו, והשמח בחלקו, והעושה סייג לדבריו, ואינו מחזיק טובה לעצמו [...].“ (משנה, מסכת אבות – פרק ו, משנה ו)

ראו גם

• מחזיק לו טובה
• אין הנחתום מעיד על עיסתו
• יהללך זר ולא פיך