הִדַּמּוּת

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא הידמות
הגייה* hidamut
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ד־מ־י/ה
דרך תצורה משקל הִתְקַטְּלוּת
נטיות ר׳ הִדַּמּוּיוֹת
  1. (דקדוק) תופעה פונטית שבה הגה מסויים מקבל תכונה או תכונות פונטיות של הגה הנמצא בסביבתו.

צירופים

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך בוויקיפדיה: הידמות