הבליח

הִבְלִיחַ

לשון חז"ל האיר באור לא יציב, שעוצמתו משתנה.
- ”רבי ירמיה אמר רב שמואל בר רב יצחק בעי מהו לבדוק לאור האבוקות. מה צריכא ליה מפני שאורן מבליח“ (ירושלמי, מסכת פסחים – דף א, עמוד א)
- מפני שאורַן מבליח: ... פי' מפני שאור אבוקה נפסק וקופץ תמיד ויש סברא לאסרו. (קרבן העדה (לפסחים א))
- יָצָאנוּ אַט, חִוֵּר הָיָה הַלַּיִל בַּמֶּרְחַקִּים הִבְלִיחוּ הָאוֹרוֹת (יצאנו אט, חיים חפר)

לשון חז"ל, פעם אחת בתלמוד ירושלמי. ממקור לא ידוע, יתכן שהמלה נוצרה בטעות המעתיק.

השורש ב־ל־ח הוא שורש מגזרת השלמים. מקורו עמום בלשון חז"ל